וינשק לבניו. פי' לבני בנותיו.
ויפגעו בו מלאכי אלקים. פירש"י מלאכי ארץ ישראל יצאו לקראתו ושל חוצה לארץ באו עמו עד כאן: מחנים. פי' שתי מחנות. וכתב הרמב"ן ואני תמיה שהרי עדיין לא הגיע יעקב לארץ ישראל ורחוק הי' משם ושלח מלאכים לעשו ושם נאמר ויעבר את מעבר יבק שהוא גבול בני עמון ומואב ואחר כך ארץ אדום ותחלת ביאתו לארץ בשכם שנאמר ויבא יעקב שלם עיר שכם אלא זאת היתה המראה ליעקב כשבא בגבול אויביו להודיעו כי רבים הם אשר אתו מאשר אתם וקרא שם המקום מחנים כי כן דרך בשמות. אי נמי מחנים מחנהו ומחנה העליונים לאמר כי מחנהו בארץ ומחנה המלאכים כולם מחנה אלהים ומברכים לו ומודים בייחודו:
וישלח יעקב מלאכים לפניו. שילכו לפניו. אי נמי לפניו של עשו פי' שיכירו מפניו מה שבלבו ואע"פ שהב"ה הבטיחו לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה והוא סימן לבניו שיתנהגו עם בני עשו כדרך שהנהיג הוא עצמו עם עשו שהזמין עצמו לתפלה ולדורון ולמלחמה: ארצה שעיר שדה אדום. שהעובר מחרן לארץ ישראל עובר דרך ארץ שעיר אע"ג דלקמן אומר שעיקר ישיבתו בארץ כנען דכתיב ויקח עשו את נשיו וגו' אשר רכשו בארץ כנען וישב שם עד שהלך מפני יעקב צ"ל כיון שנשיו היו משעיר חשב יעקב שימצאהו אצל נשיו. ודרשו עליו מאחז באזני כלב שיעקב התעורר לעשו שיצא לקראתו והוא רמז לתחלת נפילתו ביד אדום כי מלכי בית שני באו בברית עם הר' ומהם הלכו לר' והיא היתה סבת נפילתם בידם:
כה תאמרו לאדוני לעשו. לא שקראו אדוני כי למה יקראנו אדוני שלא בפניו אלא ציוה אותם שיאמרו הם אדוני עשו כה אמר עבדך יעקב. אי נמי קראו אדון שלא בפניו כדי להזהיר השלוחים בכבודו שלא להזכירו אלא דרך כבוד אפילו שלא בפניו בראותם כי אדונם קורא אותו אדוני וכל זה הכבוד שנהג בו לקרא אותו אדוני מפני שמנהג לצעיר באחי' לכבד הגדול ממנו כמו אביו ועשו הי' הגדול אלא שיעקב לקח בכורתו ומפחדו ממנו הראה לו כאלו הוא עדיין הגדול ואין המכירה אצלו כלום: עם לבן גרתי. אע"פ שהוא חשבני כגר ואחר עד עתה לא איחרתי עד עתה אלא ברצוני:
ויהי לי שור וחמור. אע"פ שאני יושב אוהלים גם אני יודע בטיב העולם כי עד הנה עזרני ה' וכל זה שלח לו כדי להפחידו: ואשלחה להגיד לאדוני. פרש"י להודיע שאני בא אליך למצוא חן בעיניך ולפי זה אינו חוזר על למעלה. והרמב"ן פי' שהוא חוזר על למעלה ואשלח' להגיד לאדוני שיש לי עושר נכסים וכבוד לעשות בו כל חפציך ורצונך הודיעו שישלח לו דורון מהן או שיקח הוא מהם אשר יחפוץ. וי"מ על שם כל אחי רש שנאוהו אשלחה להגיד מאדוני שאיני רש ויהי לי שור וחמור שלא תשנא אותי ואמצא חן בעיניך:
וגם הולך לקראתך. פי' כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך ומהרה תפגעו זה בזה ולא אמר בא לקראתך פי' הולך לקבץ חיילותיו ובא לקראתך:
ויירא יעקב. שמא יעמוד לו זכות שקיים מצות כיבוד אב ואם:
והיה המחנה הנשאר לפליטה. י"מ דרך פשט אולי ינצל שיברחו או שתשוב חמתו או יבא להם הצלה מאת השם. ורש"י פי' והי' המחנה הנשאר לפליטה בעל כרחו כי אלחם עמו. ונ"ל משום שידע יעקב שאין כל זרעו נופל ביד עשו וזה גם סימן לבניו שאין בני עשו יכוליו למחות שמינו אלא מלך אחד גוזר גזירות בארצו ומלך אחר מרחם בארצו:
קטנתי מכל החסדים. פרש"י נתמעטו זכיותי על חסדים ואמת שעשית עמדי. וכתב הרמב"ן שאין זה לפי לשון הפסוק ועוד כי אחרי כן אמר ואתה אמרת הטיב איטיב עמך ומה יועיל הבטחון ההוא אם יגרום החטא אחרי כך. ופי' הוא קטנתי כלומר קטן אני להיות ראוי לכל החסדים ואמת שעשית עמי ופי' חסדים טובה שעשה עמו בלא נדר ואמת הם טובות שהבטיחו כלומר אמר שאינו ראוי שיבטחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהם ולא לטובות אחרות: כי במקלי עברתי את הירדן הזה. הוקשה לי על מה שאמר הירדן הזה כי הרבה הי' רחוק ממנו כי הירדן הוא גבול ארץ ישראל ותירץ לי אחי הרב ר' יהודה שהוא הפוך ופי' כי במקלי הזה עברתי ויש כאן רמז למה שאז"ל שנתן מקלו על הירדן ונבקע על כן אמר במקלי הזה שאירע על ידו נס. ומיהו דרך הכתוב לומר כך אע"פ שאין הדבר לפניו כמו כי זה משה האיש זה ד' קוינו לו:
והכני אם על בנים. פי' והכה אם על בנים:
ואתה אמרת היטיב איטיב עמך. פי' הרמב"ן אע"פ שהיה ירא שמא יגרום החטא אמר עשית עמדי חסדים גדולים שלא הייתי ראוי להם כ"ש שיש לך לעשות עמי החסד שהבטחתני ולא ימנע ממני בשביל החטא. וי"מ כי יעקב היה חומל על בניו וביתו פן יכה אותם עשו כי אפשר שיכה אותם וימלט הוא לבדו ויתקיים והי' זרעך כעפר הארץ בזרע אחר שיהי' לו. ואינו נראה שאם היתה זאת מחשבתו איך אמר בתפלתו ואתה אמרת וגומר ועוד כי שם נאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ואם יהיו בניו נופלין בחרב אחיו אין ההבטחה זאת קיימת אלא מהכל הי' ירא שמא יגרום החטא מפני שבא עם לבן בברית שהוא עובד ע"ז או חטא בדבר אחר ושגיאות מי יבין: מן הבא בידו. פי' שעשה מנחה מאשר עמו כי עשרו הי' צאן ובקר ומהם שלח כי בדרך הי' ואינו מקום לשלוח כסף וזהב ומגדנות:
גמלים מיניקות. לא הזכיר הזכרים. וי"מ שאין חלוק בין שם הזכר לנקבה כמו בשאר המינין שקורין לזכרים פרים ולנקבות פרות וכן כולם אבל הכא אין דרך לומר גמלות לכך אמר גמלים מניקות שהן הנקבות ובניהם דהיינו הזכרים היו בין הכל ל' וממילא ידענא שהזכרים עשרה והנקבות עשרים כמו שהיו החמורים:
ורוח תשימו בין עדר ובין עדר. גם זה סימן לבניו שדורש בב"ר אמר יעקב לפני הב"ה רבש"ע אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרויח להם מצרותיהם. וי"מ ורוח תשימו שלא ירבע מין את שאינו מינו:
כי יפגשך עשו אחי. אומר א"א הרא"ש ז"ל שאמר להם דווקא אם ישאלכם אז תאמרו לו כה אמר וגו' ואם לא ישאלכם אז תלכו לדרככם ולא תתנו לו מאומה:
כי אמר אכפרה פניו במנחה. פירש"י אבטל רוגזו וכן כל כפרה שאצל חטא ועון כולם לשון קנוח והעברה. וכתב הרמב"ן א"כ אינו מדברי יעקב אלא שהפסוק מגיד לנו מחשבתו של יעקב בזו המנחה ומה צריך לזה ומחשבתו ידועה כמו בכל שולחי מנחה ועוד הקשה א"כ הי' ראוי שיזכיר הכתוב בתחלה והנה גם הוא אחרינו כי אמר אכפרה פניו כי עתה לא הוסיף על הצוואה ההיא. ופי' הוא שהוסיף עתה להם שיאמרו בל' כבוד והנה גם הוא אחרינו והקדים אותו לתת כופר נפשו על ראות פני כבודך במנחה הזאת כאשר יתנו העבדים בתת להם רשות לראות פני המלך ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני ויכבדני להיות מרואי פני המלך והוא מלשון ואיש חכם יכפרנה יתן כופר על החימה:
והוא לן בלילה ההוא במחנה. שלא נכנס באהלו אלא לן עם הרועים במחנה שלא יבא עליו אחיו פתאום:
ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו. כתב הרמב"ן אין מוקדם ומאוחר בפסוק זה להצלה אלא אמר שאסף נשיו ושפחותיו וילדיו אל שפת הנחל ועבר הוא לבדו את מעבר יבק לראות אם גבהו המים ושב ויקחם עמו כולם כאיש אחד ויעבירם את הנחל ואחרי כן ויעבר את אשר לו מקנהו ורכושו:
ויותר יעקב לבדו. פירש"י ששכח פכין קטנים וחזר עליהם. וכתב הרמב"ן ועל דרך הפשט ויקחם ויעבירם את הנחל עמו ויעבר את אשר לו בציווי כי חזר וציוה שיעברו לפניו ונשאר הוא לבדו אחריהם: ויאבק. כמו ויחבק מלשון ויחבקהו שבהרבה מקומות תבא אל"ף במקום חי"ת: עד עלות השחר. כתב ר' אברהם עד סור שחרות הלילה. וי"מ כי שחר דמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש וכן אשר אין לו שחר:
וירא כי לא יכול לו. יכול הי' אלא שלא הורשה על יותר אלא להקע כף ירכו. גם זה סימן לבניו שיהי' דור בזרעו של יעקב שיתגבר עשו עד שיהיה לקעקע ביצתן: ויגע בכף ירכו. כדי להפילו כדרך שנים שמאבקין יחד. וי"מ שכיון לעשותו בעל מום לפוסלו מן העבודה על שלקח הבכורה מעשו כיון שעבוד' בבכורים:
כי אם ברכתני. לפי שהמזיק את האדם יכול לרפאותו יותר קל מאחר שילחוש לו על המכה ולכך שאל לו מה שמך שהלוחש על המכה צריך לידע שם המוכה. ד"א כי אם ברכתני שבחני תן לי שבח וניצוח שנצחתיך ולכך אמר לו יעקב הגידה נא שמך שאתפאר לומר עמדתי כנגד שר וגדול כמותך ונצחתיו והשיבו למה זה תשאל לשמי ותתפאר עלי לפני כל לומר שנצחתני אין זה כבודי אלא ויברך אותו שם ביני לבינך אשבחך שנצחתני אבל איני רוצה שאתבזה בפני כל נצח פלו' לפלו':
למה זה תשאל לשמי. שאין לך בו תועלת שאין בי יכולת בלתי לה' לבדו אם תקראני לא אענך אבל אברכך כי כן צוויתי ולא פי' הכתוב מה הברכה. ורבותינו פירשו שהודה לו על הברכות: ויברך אותו שם. פי' במקום ההוא על כרחו ולא רצה יעקב להמתין לו עד בית אל:
ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל. פי' שזרחה השמש קודם שעבר את פניאל ולמה איחר כל כך בשביל שהוא צולע על ירכו. ד"א ויזרח לו השמש והוא צולע שאין אדם יכול להכיר בו שהוא צולע כי היה כ"כ מעט עד שזרח השמש וניכר באור זריחת השמש:
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. כאדם שמתענה ביום שמת בו אביו. ד"א כדי שיזכרו הנס. ד"א בשביל קנס שהניחו לאביהם יחידי:
